בית משפט השלום בחיפה סיים סכסוך משפטי ממושך שנמשך מעל חמש שנים בין נסים סטרול לבין חברת שמיאב בע"מ, סביב הפעלת מערך ההסעדה בקרית הממשלה בבניין הטיל בחיפה. השופטת קרן מרגולין פלדמן חייבה את שמיאב לשלם לסטרול סכום של 22,324 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, זאת לאחר שהתביעה המקורית עמדה על סך של כ-121 אלף שקל.
הסכסוך נוצר על רקע מערכת יחסים חוזית שהתנהלה החל משנת 2016, כאשר שמיאב זכתה במכרז להפעלת מערך המזנונים בקרית הממשלה בבניין הטיל. החברה התקשרה עם ספקי משנה, ביניהם סטרול, שקיבל הרשאה להפעיל את המקום בפועל יחד עם רעייתו מלכה. ההסכם נחתם לתקופה של שנה, החל מאוגוסט 2016, אך הסתיים באופן פתאומי במאי 2017 לאחר פחות משנה.
תקופת הפעילות הקצרה יצרה מחלוקות מורכבות בין הצדדים בנושאים שונים. הסכסוך כלל טענות בנוגע לדמי ההרשאה ששילם סטרול לשמיאב, העברת תשלומים עבור שירותי ההסעדה שניתנו לעובדי הממשלה, ונזקים נטענים לשם הטוב של כל צד. במהלך התקופה נתקלו הצדדים בקשיים שכללו, בין השאר, צו סגירה שהוטל על המזנון על ידי משרד הבריאות למשך שבוע בפברואר 2017 בשל אי סדרים, והעדר רשיון עסק כדין.
בליבת המחלוקת עמדה סוגיית התשלומים עבור שירותי הכיבודים שסיפק סטרול למשרדי הממשלה השונים, שאמורים היו להיות מועברים אליו דרך שמיאב. סטרול טען שלא קיבל את מלוא התמורה המגיעה לו, בעוד ששמיאב טענה כי סטרול ביטל באופן בלתי מוצדק חלק מההמחאות שמסר להבטחת דמי ההרשאה. מתוך 12 המחאות שמסר סטרול, חמש בוטלו והוגשו לביצוע, מה שהוביל להליך נוסף שהופסק רק לאחר שסכום ההמחאות נכלל במסגרת התביעה הנגדית.
בשל מורכבות ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, ולאחר שבית המשפט התרשם כי הצדדים לא הציגו נתונים מלאים, מונה מומחה בתחום ראיית החשבון. המומחה קיבל הוראה לבחון את שיעור התקבולים שהתקבלו בידי שמיאב ממשרדי הממשלה מול התשלומים ששולמו לסטרול במהלך תקופת ההרשאה. עם זאת, המומחה התקשה לאסוף את המסמכים המלאים, ובסופו של דבר הגיש חוות דעת חלקית המבוססת על המסמכים שהועברו לעיונו בלבד.
מחוות הדעת עלה כי כלל ההכנסות שנהנתה מהן שמיאב משירותי הכיבודים שהעניק סטרול עמדו על סך של כ-65 אלף שקל, וההכנסות מתשלומי הסובסידיה עמדו על כ-52 אלף שקל. בית המשפט קבע כי סטרול היה זכאי לקבלת תמורה בגין שירותיו בסך כולל של כ-102 אלף שקל, ומתוך סכום זה העבירה אליו שמיאב במהלך תקופת ההתקשרות רק 20 אלף שקל, מה שהותיר לכאורה יתרת חוב של כ-82 אלף שקל.
עם זאת, השופטת מרגולין פלדמן קבעה כי סטרול היה זכאי לבטל חלק מההמחאות שמסר לשמיאב, בשל כשלון בתשלום התמורה המגיעה לו במועדים שהוסכמו. בנוסף נלקחו בחשבון דמי ההרשאה ששילם סטרול, ונזקים שנגרמו לשמיאב כתוצאה מהצורך בביצוע תיקונים לאחר יציאתו המוקדמת של סטרול מההתקשרות. בחישוב הסופי, לאחר שקלול כלל החיובים ההדדיים, נותרה יתרת חוב של שמיאב כלפי סטרול בסך 22,324 שקל.
בפסק הדין ציינה השופטת כי התנהלותו של כל אחד מהצדדים, הן בשלב המשא ומתן והן בשלב קיום החוזה, התאפיינה בכשלים, במחדלים ובהפרות. לכל אחד מהצדדים נגרמו נזקים כתוצאה מהתנהלות זו, אך רובם לא הוכחו כנדרש במסגרת ההליך. בנוסף דחתה השופטת את התביעה נגד יגאל אסולין, שהיה נתבע נוסף בהליך, ולא מצאה מקום להרמת מסך ההתאגדות כנגדו.
השופטת התייחסה גם לכך ששמיאב לא גילתה גילוי מלא של מסמכים, למרות שהמידע המלא היה אמור להימצא בידיה כחברה המנהלת ספרים כחוק. מנגד, גם סטרול לא הצליח להוכיח את מלוא שיעור החוב, בין היתר כאשר נמנע מהצגת כרטסת מלאה ומאומתת על ידי רואה חשבון ולא צירף חוות דעת חשבונאית. לאור דרך ההתנהלות הדיונית של שני הצדדים, התוצאה הכספית ומיעוט הראיות, קבעה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ההליך המשפטי התארך באופן משמעותי, נמשך מעל חמש שנים מאז הגשת התביעה במרץ 2019, וכלל מחדלים דיוניים רבים. השופטת התנצלה בפסק הדין על העיכוב בכתיבתו, שנבע מאילוצים שונים.
