בית המשפט השלום בקריות מחק קובלנה פלילית שהוגשה בין שכנים בגין סכסוך על חניה ברכוש משותף. השופטת איילת השחר ביטון פרלה קבעה שמדובר בסכסוך אזרחי פרטי שאין לו מקום בהליך פלילי, ושהגשת הקובלנה עצמה היא בבחינת שימוש לרעה במערכת המשפט.
איתן וסיגל זבדיה הגישו ביולי 2022 קובלנה פלילית נגד שכניהם בבניין, ישראל אילן ורות נוימן, בטענה להסגת גבול. לטענת הזוג זבדיה, בני הזוג נוימן משתמשים באופן רציף בחניית הרכוש המשותף תוך שלילה מלאה של זכות השימוש מבעלי דירות נוספים, בעוד הם עצמם משאירים חניה פרטית ללא שימוש. לשיטת הקובלים, התנהגות זו מבססת את העבירה הפלילית של הסגת גבול שמטרתה הקנטה והעלבה.
מנגד טענו הנאשמים, באמצעות בא כוחם, שהקובלנה אינה מגלה עבירה פלילית ונסיבותיה הן סכסוך אזרחי נטול אינטרס ציבורי. לטענתם, הבירור שנערך בפני המפקחת על הבתים המשותפים הוא הבירור הראוי לסוגיה, ומהות הכרעתה והכרעת ערכאת הערעור מחזקות את זרותן של הנסיבות להליך פלילי.
בני הזוג נוימן הוסיפו כי המדובר בסכסוך פרטי אזרחי של שכנים, נטול נסיבה ציבורית, ואם מתבקש ללמוד מהנסיבות על הקנטה, הרי שהגשת הקובלנה וההתעקשות לבררה הן כשלעצמן מעשי הקנטה ומשמשים כאמצעי לחץ על הנאשמים. הם טענו שהואיל וטריבונל מקצועי נתן מענה לכל המחלוקות הפרטיות שבין הצדדים הקשורות לאופן השימוש ברכוש המשותף, לא נותר עניין לא פתור בין הצדדים המצדיק לראותו כמעניין את הציבור.
ההליך עבר דרך מפותלת במערכת המשפט. תחילה נוהל בפני מותב אחר שלפניו התקיימו שני דיונים והועלו טענות מקדמיות שטרם הוכרעו. ההליך עבר לניהול בפני ביטון פרלה לאחר שהתברר למותב הקודם שמשרדו של בא כוח הנאשמים מטפל ומייצג בפרויקט תמ"א 38 הקשור למותב. דיון שנקבע לשמיעת ראיות בוטל, והתיק הועבר לטיפולה של השופטת.
במהלך ההליך התגלעו מחלוקות נוספות. בא כוח הקובלים טען שהטענות של בא כוח הנאשמים הן בבחינת ערעור על החלטות מותב קודם, וכי "אין כל מקום לטענות נגד כב' השופטת הקודמת הן לגוף הטענות והן לטיעון עצמו חסר הבסיס בשלב הנוכחי". מנגד טען בא כוח הנאשמים שהטענות המקדמיות עוסקות בשאלה האם האירוע ראוי לבירור בהליך קובלנה.
בהחלטתה המפורטת התנצלה השופטת על העיכוב בהכרעה, שנבע בין היתר ממצב הביטחון במדינה ומינויו של אחד המותבים הפליליים לבית המשפט המחוזי. היא הבהירה: "יהיו הסיבות והנסיבות אשר יהיו, חובתו של בית המשפט לשרת את הציבור נאמנה כוללת גם את זכותם של הצדדים למתן הכרעה בזמן סביר".
בגוף החלטתה הרחיבה ביטון פרלה על ההבחנה בין הליכים אזרחיים לפליליים. היא קבעה: "ישנו גבול המתחייב בין עניינים שבין 'אדם לחברו' (הם העניינים בעלי עמוד שדרה אזרחי) לעניינים שבין 'אדם למקום' (הם העניינים בעלי עמוד שדרה פלילי). בניגוד לנטען מטעם הקובלים, אין קורלציה מלאה בין עוולות אזרחיות לעבירות פליליות ובידולם של התחומים זה מזה חשוב".
השופטת הסבירה שסיווג של אירוע כפלילי וניתובו לדין בפלילים אינם מתמצים בפעולת מיון טכנית המוכרעת באמצעות פירוק אנליטי של מרכיבי היסוד העובדתי והיסוד הנפשי. היא הדגישה שמעבר לכך נדרשת בחינה של המעשה בכללותו והאם הוא בעל אינטרס ציבורי הכולל הגנה על ערכי החברה המוגנים באיסורים הפליליים.
בהתייחס לקובלנות באופן כללי, ציטטה השופטת את בית המשפט העליון שקבע כי "הקובלנה הפרטית נועדה, אפוא, לאותם הליכים פליליים הנוגעים במהותם הפנימית ליריבות שבין הניזוק למזיק, או שעניינם בעבירות שלגביהן יש חשיבות במתן מעמד לפרט. אף שההליך בקובלנה מנוהל בידי הפרט, מדובר בהליך פלילי האמור לשקף את האינטרס הציבורי ולקדמו".
ביטון פרלה הבהירה שהמחוקק הותיר בידי האזרח אפשרות ליזום ולנהל הליך פלילי, בין היתר בעבירת הסגת גבול, אך אין באמור משום ויתור על קיומו של אינטרס ציבורי הרחב יותר מעניינו הפרטי של הנפגע. היא הדגישה: "יוזכר כי המדובר בכלי פיקוח שניתן בידי האזרח על שיקול הדעת של גורמי האכיפה ולא כלי ניגוח בין אזרחים".
השופטת התייחסה גם לעובדה שהנושא כבר קיבל מענה מלא בערכאות אזרחיות. בפסק דינה של המפקחת על הבתים המשותפים, בהתאם לחוק המקרקעין, נלמד על מחלוקות נוספות שנתגלעו בין הצדדים הקשורות לשימוש ברכוש משותף. זאת מחזק את המסקנה שמדובר בסכסוך אזרחי.
לגופו של עניין קבעה ביטון פרלה: "השאלה המעסיקה את הצדדים נוגעת לבחינת השימוש ברכוש משותף אם הוא סביר או לא. האינטרס המגולם בנסיבות המחלוקת נסוב במהותו על שאלת הזכויות במקרקעין בעת שטרם הוכרעו בערכאות האזרחיות. אלו עניינים המוסדרים בחוק המקרקעין אשר קיבלו מענה מלא בהליכים האזרחיים שהתנהלו בין הצדדים".
השופטת הוסיפה והדגישה: "הדין הפלילי אינו שומר הסף של סכסוך קנייני אלא אם הוא כולל נסיבות היוצאות מעניינם הפרטי של הצדדים עד כדי היותו בעל היבטים הנוגעים לאינטרס הציבורי הכללי ולערכים החברתיים המוגנים בדין הפלילי".
בסיכום קבעה השופטת שככלל, האכיפה הפלילית נכנסת לתמונה בעבירות הסגת גבול כאשר הכניסה לנכס או ההישארות בו הן כדי לעבור עבירה או בנסיבות הניתנות להגדרה כנסיבות של הקנטה והעלבה הנושאות עמן אופי אלים. במקרה זה, המחלוקת היא על השימוש הסביר בחניה משותפת, עניין הנמצא בליבת המשפט האזרחי.
לפיכך הורתה השופטת על מחיקת הקובלנה וסגירת ההליך. היא סיכמה: "יש לקוות כי האמור עד כה מבהיר מדוע לא נכון מבחינת הדין ומבחינה ציבורית להותיר את בירור המחלוקת שבין הצדדים בהליך פלילי".
