בית המשפט לתביעות קטנות בקריות דחה תביעה בסך 34,600 שקלים שהוגשה בגין לשון הרע בין שני מתפללים בבית כנסת בעכו. השופט קבע שהאמירה שנויה במחלוקת נעשתה במטרה להפסיק דיבור פוגע על מתפלל שלישי, ולכן חוסה תחת הגנת החוק.
משה שטרית, המשמש כחזן שליח ציבור וקורא בתורה בהתנדבות בבית הכנסת "מנחת יהודה סרי" בעכו, הגיש ביוני 2022 תביעה נגד גדי בן שלוש, מתפלל באותו בית כנסת. התביעה התמקדה באירוע שהתרחש במהלך תפילת שחרית בשעה 7:30 בבוקר.
לטענת שטרית, בזמן שהתפלל בבית הכנסת היה חוסר סדר בקריאת הקדיש, ולכן אמר למתפללים "ככה אומרים קדיש" והדגים את הדרך הנכונה. בעקבות זאת, לפי גרסתו, צעק בן שלוש שישב על כיסא מאחוריו "לשון הרע, לשון הרע". שטרית טען שנפגע קשות מדברי בן שלוש ונעלב במיוחד כי הארוע היה בפרהסיה בפני כל המתפללים. הוא הוסיף בתצהירו: "להערכת התובע, מעשה מעליב זה של הנתבע נעשה מכיוון שרצה להראות שהוא כביכול צדיק גדול בתורה, והתובע הוא ההפך מזה".
בן שלוש מצידו טען שאינו יודע במה מדובר וכי התביעה מיותרת. בדיון שהתקיים בפני הרשם הבכיר יניב לוזון באוקטובר 2025 התבררו פרטים מדויקים יותר של הארוע. התברר שההתרחשות הייתה לאחר תום התפילה, כאשר לקראת סיומה שטרית ואדם נוסף אמרו קדיש. האדם הנוסף קורא באיטיות ונוצר פער בין שטרית לאותו אדם באמירת הקדיש.
לאחר התפילה החל שטרית לדבר אודות אותו אדם שעזב בינתיים את המקום, ובן שלוש בתגובה אמר "לשון הרע, לשון הרע" מאחר שאותו אדם כבר הלך ושטרית דיבר לכאורה דברים בגנותו. שטרית אמר בדיון שאינו זוכר את הסיטואציה המדויקת אך אישר למעשה את הדברים.
בעדותו בבית המשפט אמר שטרית: "הגעתי לכאן כי הוא פגע בי קשות. אחרת לא הייתי מגיע. אני חזן והוא מתפלל לא קבוע. קרא משפחה שלו בא לסדר עניינים והוא אמר לי שאם הוא היה יודע שאתבע אותו הוא לא היה אומר מה שאמר". הוא הוסיף: "התנפל עלי שאמרתי לשון הרע, אמרתי חברה שיהיה סדר בקדיש. הוא ישר התנפל עלי לשון הרע ונדהמתי איך הוא פגע בי בעיני כולם. אנשים שמעו מה שאמר. הוא צעק".
בן שלוש העיד מצידו: "מישהו אמר קדיש לאט ומישהו מהר. אני לא אמרתי לשון הרע, שיביא 20 עדים. אמרתי אם אתה לא כאן הוא לא יכול לדבר על מישהו אחר". הוא הוסיף: "אני לא אמרתי שום דבר לשון הרע, אמרתי הבן אדם לא כאן אל תדבר עליו".
בפסק הדין בחן לוזון את המקרה על פי הגדרת לשון הרע בחוק. הוא קבע שלכאורה, קריאת "לשון הרע, לשון הרע" יכולה להוות לשון הרע כשלעצמה, מאחר שבקהילה דתית אמירת לשון הרע נתפסת כדבר שלילי וייחוס כזה יש בו כדי לבזות את האדם. כמו כן, הדברים מהווים "פרסום" משום שהם נאמרו בעל פה בפני כ-20 מתפללים שהיו במקום.
עם זאת, לוזון קבע שלנתבע קיימת הגנת אמת בפרסום. הוא הסביר שדיבור על אדם שעזב את בית הכנסת בקשר למהירות הקריאה שלו את הקדיש מהווה לשון הרע, ושטרית לא היה צריך לדבר על אותו אדם שקרא קדיש באיטיות. לוזון קבע שהיה עניין ציבורי באמירה של בן שלוש, שכן כוונתו היתה להפסיק את הדיבור על אותו אדם, ציטט מקורות מחז"ל על איסור קבלת לשון הרע, וקבע שלכן חוסה האמירה תחת הגנה.
השופט הוסיף ניתוח חלופי, לפיו ניתן לראות במקרה התפרצות ספונטאנית של בן שלוש או קריאת אזהרה לצורך הפסקת אמירת הדברים. הוא ציין שקללות וגידופים בנסיבות מסוימות אינם מקימים עילה לפיצוי, וקבע: "במקרה דנן, קריאת 'לשון הרע, לשון הרע' היא תגובה ישירה לדברי גנאי של התובע, ונעשתה במטרה להפסיקו. ייתכן ויש לראות בה התלהטות יצרים או כמעשה של מה בכך, ולא כפרסום לשון הרע המצדיק תביעה".
לפיכך נדחתה התביעה, ולפנים משורת הדין החליט השופט שלא לחייב את הצדדים בהוצאות משפט.
