בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה גזר ביום 6 במאי 2025 עונש חמור על עורך הדין רז רוזנברג, לאחר שהורשע בשורה של עבירות משמעת חמורות שבראשן שליחת יד בכספי לקוח. העונש כולל השעיה בפועל לשמונה שנים, השעיה לצמיתות על תנאי למשך 36 חודשים, תשלום פיצוי של 20,000 שקלים לנפגעת ותשלום הוצאות של 10,000 שקלים ללשכה.
בית הדין, בהרכב עורכי הדין עבד עודה כאב בית דין, טל הלוי אברמוביץ וגבריאל דיסני, הרשיע את רוזנברג ביום 12 בנובמבר 2024 במכלול עבירות: אי שמירה על כבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, שליחת יד בכספי הלקוח, הזנחת הטיפול בלקוח והפרת החובות כלפיו, הפרת הכלל בדבר איסור הטעיה, הפרת החובות בעניין מתן דין וחשבון כספי ללקוח, אי כיבוד פסק דין ואי מתן תשובה לתלונה.
המקרה עוסק בטיפולו, ליתר דיוק אי טיפולו, בהסדרת חובותיה של זהבה פרץ, אלמנה בת 65 שפנתה לעורך הדין על מנת להושיעה ממספר תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדה. עורך הדין קיבל מפרץ ובנה סך של 115,000 שקלים על מנת להסדיר את חובותיה, אך במשך תקופה ארוכה לא עשה דבר ואף לא השיב את הסכום שקיבל בנאמנות, וככל הנראה השתמש בו לצרכיו שלו. עורך הדין לא השיב את הסכום חרף הסכם שעליו חתם בו התחייב להשיבו, ועל אף פסק דין שניתן נגדו בהליך אזרחי.
ההליך התנהל על ידי עורכת הדין בת'אל ארז-ויצסקי מטעם ועדת האתיקה של מחוז חיפה, בעוד שעורך הדין ייצג את עצמו. בדיון שהתקיים ביום 16 בינואר 2025 לשמיעת טיעונים לעונש, ביקש עורך הדין להימנע מהצגת טיעונים תוך קבלת ארכה של 10 עד 15 ימים. הוא נימק את בקשתו בכך שישנם נגדו תיקים אחרים שבהם הורשע והוא ממתין בהם לגזר דין, וציין כי נטל ייצוג של עורך דין על מנת להגיע להסדר בכל התיקים התלויים ועומדים נגדו.
בא כוח הקובלת התנגדה לבקשתו, בציינה כי ראוי היה להגיש את בקשת הדחייה מראש וכי לא ידוע לה על פנייה כלשהי מצדו או מצד באי כוחו לניהול משא ומתן כלשהו. בית הדין נעתר לבקשתו בעיקר נוכח חומרת העונשים שהתבקשו על ידי הקובלת, והרצון ליתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו בטרם ייגזר דינו. בסופו של יום, עורך הדין לא הגיש את טיעוניו, לא בחלוף 15 ימים ולא עד למועד גזירת הדין.
בית הדין ציין כי התנהלות זו של עורך הדין איננה מפתיעה בהתחשב במחדליו הקודמים, לפחות בתיק זה, שבו לא הגיב לתלונה, לא הגיב בפרוטרוט לאישום, ביקש לדחות את הדיון בעניינו ולא התייצב אליו חרף דחיית בקשתו, ויתר על פרשת ההגנה ואף לא הגיש את סיכומיו חרף ארכה שניתנה. בית הדין ציין כי רואה התנהלות זו בחומרה, שהרי מעידה היא שעורך הדין מזלזל למעשה בהליך המשמעתי, ומתייחס בהפקרות לזמנם של אחרים ולהליך המשמעתי עצמו.
בטיעוניה לעונש התייחסה בא כוח הקובלת לכך שעורך הדין הורשע בכל העבירות שיוחסו לו, לאחר שכל העובדות שנטענו כלפיו הוכחו. היא הדגישה במיוחד את החומרה שבה יש לנהוג בכל הנוגע להרשעתו בעבירה של שליחת יד בכספי לקוח, והתייחסה לחיזוקים נוספים המעצימים את חומרת התנהגותו, כגון סכום הכסף הגבוה שנטל לכיסו, העובדה שלא השיב סכום זה עד כה חרף התחייבותו לעשות כן ופסק דין שניתן נגדו, העובדה שהקורבן של התנהגותו היא אלמנה בת 65, והעובדה שנהג בהליך בזלזול. בסיכום דבריה ביקשה להטיל על עורך הדין עונש של הוצאה לצמיתות מהלשכה ופיצויים ברף מקסימאלי של 25,000 שקלים.
בית הדין קבע כי עורך הדין השולח יד בכספי לקוח, מטעה אותו, מזניח את הטיפול בו וגורם לו נזק כספי חמור, נוטל במו ידיו את נשמת אפו של המקצוע שהמילים אחריות, מסירות ונאמנות חקוקות עליו, ושומט את הקרקע תחת עיקר תפקידו כעורך דין. הנוהג בדרך זו מעיד על עצמו שאין הוא מסוגל ובמיוחד אין הוא ראוי למלא את השליחות החשובה שהוטלה עליו, בראש ובראשונה משום שהוא מזיק למי שתלוי בו ונזקק לשירותיו.
בית הדין ציין כי במקרה הנוכחי הנסיבות המיוחסות לעורך הדין טובלות בחומרה מיוחדת. ראשית, הוא נטל לידיו סכום ניכר ביותר של 115,000 שקלים מלקוחה קשת יום שכבר מצויה הייתה בחובות, ואשר אספה את הסכום מתוך חסכונותיה וחסכונות בני משפחתה. עורך הדין, במקום לפתור את הבעיה שלשמה נשכרו שירותיו, החמיר אותה משמעותית, והנפגעת מצאה עצמה עם אותן חובות ועם חסרון כיס של עוד 115,000 שקלים.
שנית, עורך הדין לא הסתפק בהחמרת הנזק שאותו התבקש לתקן ובשליחת יד בכספים שהיה אמון עליהם. הוא גרר את הנפגעת להליכים נוספים, שגם אותם לא כיבד: פעם אחת כאשר הפר את הסכם הגישור שנחתם בין הצדדים, ופעם שנייה כאשר לא קיים את פסק הדין שניתן נגדו בהליך האזרחי. העובדה שעורך הדין לא החזיר עד כה את שנטל מהנפגעת בוודאי נזקפת לחובתו.
שלישית, עורך הדין לא מצא לנכון להתנצל על מעשיו ואף לא ניסה להסבירם, לפחות לא בפני בית הדין. בית הדין ציין כי בבואו לגזור את דינו סבר שיש לזקוף לחובתו את העובדה שאף התנצלות לא טרח להוציא מפיו, וכי לא ניתן כל הסבר למעשים שנעשו. מצב דברים זה מעיד על חוסר תום ליבו, הן בעת עשיית המעשים והן לאחריהם. בהיעדר התנצלות לא יכול בית הדין להימנע מהרושם כי עורך הדין ביצע את העבירות המיוחסות לו בדעה צלולה, אגב הבנת המשמעויות הנלוות לכך, ומתוך שיקולים אנוכיים שכנראה הנחו אותו.
