לשכת עורכי הדין חיפה דחתה בקשה להשעיה זמנית של עורך דין שהואשם בהסתה לטרור

בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה דחה ביום 18 במאי 2025 בקשה להשעיה זמנית של עורך הדין כליפה אחמד מאום אל פחם, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור. ההחלטה, שניתנה פה אחד על ידי שלושת חברי בית הדין, קובעת כי למרות שיש בעבירות קלון וקיימות ראיות לכאורה, אין הצדקה להשעות את עורך הדין מעיסוק במקצוע בשלב זה.

האירועים שהובילו להליך החלו ביום 19 באוקטובר 2023, כאשר התקיימה בעיר אום אל פחם תהלוכה בה השתתפו לפי כתב האישום בין 200 ל-300 אנשים, ללא אישור או רישיון מהמשטרה. התהלוכה התקיימה 12 ימים בלבד לאחר אירועי 7 באוקטובר, בהם חדרו מחבלי החמאס לישראל וביצעו מעשי טבח שבהם נהרגו כ-1,400 בני אדם. לפי כתב האישום, במהלך התהלוכה קראו עורך הדין ונאשם נוסף קריאות שונות באמצעות מגאפון, כאשר המשתתפים חזרו אחריהם.

כתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום בחיפה ביום 6 בנובמבר 2023, מייחס לעורך הדין קריאות שונות שנאמרו במהלך ההפגנה. בין הקריאות המיוחסות לו: "עזה של החמאס לא תשתחווה, לא לטנק ולא לתותח, אין פתרון ואין פתרון רק על ידי עקירת הכובש", "המוות עדיף מהשפלה", "ברכה מאום אל פחם לחללי החירות", ו"הו אנשים תצטרפו תצטרפו, העם שלנו מקריב את דמו". התהלוכה תועדה ופורסמה ברשת החברתית פייסבוק בשידור חי, זכתה לכ-7,000 צפיות וקיבלה 6,674 סימני חיבוב.

עורך הדין נעצר בעקבות האירוע והיה במעצר בית עם פיקוח אלקטרוני במשך כשישה חודשים. במהלך תקופה זו לא נרשמו לחובתו הפרות כלשהן. בית המשפט העליון קבע בהחלטה מיום 22 באוגוסט 2024 כי ניתן להקל בתנאי המעצר ולאפשר לעורך הדין להתפרנס, תוך ציון נתוניו האישיים כעורך דין בן 42, נשוי ואב לשלושה ילדים, נעדר עבר פלילי.

לאחר הגשת כתב האישום, הגישה ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בקשה לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה להשעות את עורך הדין באופן זמני מעיסוק במקצוע. הבקשה הוגשה ביום 31 בינואר 2024 ועברה מספר דחיות בשל ניסיונות הצדדים להגיע להבנות ובשל אילוצים שונים. במהלך ההליך הגיש עורך הדין מספר בקשות, ביניהן בקשת פסלות נגד אב בית הדין, בקשה למחיקת הבקשה להשעיה זמנית ובקשה להזמנת עדים והמצאת מסמכים. כל הבקשות נדחו.

בדיון שהתקיים ביום 13 בינואר 2025 טען בא כוח הלשכה, עורך הדין ליאור שטלצר, כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, עבירות ביטחון החותרות תחת יסודות המשטר הדמוקרטי והחוקי, ויש בהן פגם מוסרי שורשי ועמוק. מנגד, באי כוח עורך הדין, בהם עורך הדין טרי ח'ורייה, טענו כי מדובר בביטויים שנאמרו בתהלוכה פוליטית, שמדובר בסיסמאות שנהוג לומר בהפגנות פוליטיות, וכי מדובר בהבעת דעה ואי אמון במדיניות הממשלה. עוד טענו לאכיפה בררנית וכי לא הוזכר כל ארגון טרור ולא היו דגלי חמאס בהפגנה.

בית הדין, בהרכב עורכי הדין יוסי חכם כאב בית דין, מוחמד כבהא ודוקטור אבישג פומרנץ, קבע כי על פי סעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי הדין, קבלת בקשה להשעיה זמנית מותנית בשלושה תנאים מצטברים: קיום קלון במעשים המיוחסים, קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן לבסס הרשעה, וקיומה של הצדקה להשעיה זמנית. בית הדין הדגיש כי תכלית ההשעיה הזמנית היא מניעתית במהותה ואינה בגדר ענישה, וכי נטל השכנוע המוטל על המבקשת הוא כבד ביותר שכן לעורך הדין עומדת חזקת החפות.

בית הדין קבע כי במעשים המיוחסים לעורך הדין, ככל שיוכחו, יש קלון ברור. בית הדין ציין כי מעשי הזוועות שביצעו מחבלי החמאס הם כה נוראים באופן שצריך לקומם כל אדם אשר לב אדם בחזהו, וכי עבירות של הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, ככל ותוכחנה, הינן עבירות שיש עמן קלון מובהק, קל וחומר כאשר עסקינן בעורך דין. בית הדין הוסיף כי הקלון מובהק עוד יותר מקום בו התמיכה בארגון הטרור וההסתה לטרור נעשים בסמיכות כה גדולה למעשי הטבח הנוראיים.

באשר לראיות לכאורה, בית הדין קבע כי למרות שעורך הדין העלה טענות שונות לפרשנות אחרת של האמירות, וכי כל משפט בנפרד יכול להתפרש אחרת, כאשר בית הדין קורא את האמירות כמכלול, ובעיתוי בו הן נאמרו, לא ניתן לקבוע כי אין ראיות לכאורה. בית הדין הפנה לקביעות דומות של בית משפט השלום ובית המשפט העליון בהליכי המעצר.

עם זאת, בית הדין קבע כי לאחר ששקל את כל השיקולים ותוך איזון בין הזכויות המתנגשות, מכלול הנסיבות אינו מצדיק השעיה זמנית בעת הזו. בין השיקולים שהובילו לדחיית הבקשה: אין קשר בין העבירות לעבודתו המקצועית של עורך הדין ואין אינטרס להגן על לקוחותיו, העבר הנקי של עורך הדין הן מבחינה פלילית והן מבחינה משמעתית, קביעת בית המשפט העליון שיש לאפשר לו להתפרנס ללא הגבלת עיסוקו כעורך דין, משך הזמן ממועד ביצוע העבירות שבו לא עסק עורך הדין במקצוע, העובדה שלא נרשמו הפרות, העובדה שעורך הדין גינה את רצח החפים מפשע באירועי 7 באוקטובר, העובדה שהעבירות בתחום הביטוי ולא יצאו כדי מעשים, והיותו פעיל חברתי ופוליטי בעירו.

בית הדין הדגיש שיקול נוסף חשוב בעיניו: משעסקינן בחשדות בגין עבירות ביטוי ולא מעשים, קולם של עורכי הדין חשוב שיישמע ודומה שהם אמורים להיות הראשונים להילחם כנגד עוולות חברתיות. הגבלת חופש הביטוי של עורכי הדין עלולה להוות גורם מצנן שהנזק בו יעלה על התועלת. בית הדין הוסיף כי מקום שיש ספק לגבי ביטוי מסוים האם עולה הוא כדי עבירה או שלא, ומקום בו עסקינן בשלב לכאורי בלבד כאשר עורך הדין נהנה מחזקת החפות, בהצטברם של כל השיקולים אין הצדקה לעת הזו בהשעיה זמנית.

בית הדין הבהיר כי ככל שיימצא בהליך הפלילי שעורך הדין הסית לטרור, מארג השיקולים משתנה לחלוטין ונכון יהיה למצות עמו את הדין ולהענישו בחומרה הן בפלילי והן במשמעתי, אולם אין זה השלב בו נמצאים כעת. בסיום ההחלטה, הוסיף אב בית הדין הערות חריפות על האופן בו נוהל ההליך על ידי עורכי הדין שייצגו את המשיב, והורה למזכירות להעביר את בקשות הפסלות לוועדת האתיקה הארצית לבחינת נקיטת הליכי משמעת נגדם.