העיר קרית ים התכנסה לאירוע רב משמעות, עת נחנכה בה אנדרטה חדשה ומרגשת – "המסע". יצירת אמנות זו נועדה להנציח את זכרם של יהודי אתיופיה אשר קיפחו את חייהם בדרכם הקשה והמפרכת אל ארץ ישראל, מסע רצוף תלאות וסכנות, אך מונע מכוחה של כמיהה עתיקת יומין לציון. האנדרטה, פרי יצירתו של אמן הרחוב המוכשר שמעון וונדה, המוכר בכינויו "Shimda", אינה רק פסל דומם; היא מספרת סיפור שלם של הקרבה עצומה, תקווה בלתי נלאית, חיפוש אחר שייכות וגיבוש זהות. וונדה, בן הקהילה האתיופית ויליד העיר קרית ים, תרם את כישרונו ואת זמנו ליצירת האנדרטה בהתנדבות מלאה, מחווה אישית וקהילתית כאחד.
הבחירה לקיים את הטקס דווקא ביום המסמל את איחודה של ירושלים לא הייתה מקרית כלל ועיקר. עבור יהודי אתיופיה, ירושלים הייתה מאז ומתמיד הרבה יותר מנקודה גיאוגרפית על המפה; היא הייתה מושא חלומות, סמל לתקווה ולגאולה, יעד נכסף שאליו נשאו את עיניהם ואת תפילותיהם במשך דורות. רבים מהם, למרבה הצער, שילמו את המחיר היקר ביותר, מחיר חייהם, על חלום זה. האמן שמעון וונדה, שחזר לאחרונה להתגורר בעיר ילדותו, קרית ים, לאחר שנים של פעילות אמנותית ברחבי הארץ, ביטא זאת היטב בדבריו. הוא הדגיש את הקשר העמוק בין הכמיהה ההיסטורית לירושלים לבין המציאות העכשווית, תקופה בה, לדבריו, "החלום לציון עוד לא הושלם".
וונדה, ששמו הולך לפניו בסצנת אמנות הרחוב בישראל, בין היתר בזכות ציור הקיר הענק והמרשים של אגדות הכדורסל מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט במגרש בית הספר לוינסון בקרית ים, הולך ומתבסס כקול תרבותי וחינוכי משמעותי בקרב הדור החדש של אמני הרחוב בארץ. יצירותיו, הנושאות לעיתים קרובות מסרים חברתיים וערכיים, זוכות להערכה רבה ומעוררות שיח.
ראש עיריית קרית ים, מר דוד אבן צור, נשא דברים נרגשים באירוע. הוא התייחס למורכבות התקופה, בה "הלב עם החטופים", והדגיש את החשיבות שבהנצחת סיפור מסעה של יהדות אתיופיה דווקא כעת. "כשאנחנו נלחמים על הבית", אמר אבן צור, "חשוב לזכור גם את אלה שלא ויתרו על החלום להגיע אליו, ושילמו על כך מחיר כבד". ראש העיר הודה בחום לחבר המועצה לשעבר, ראובן מששה, שהגה את הרעיון להקמת האנדרטה, ולחבר מועצת העיר שלומי קדוש, שאיחדו כוחות לקידום המיזם. הוא שיבח את כלל מחלקות העירייה, ממחלקת הקליטה והרווחה ועד אגפי ההנדסה והתחזוקה, על התגייסותם המלאה והלבבית להוצאת הפרויקט החשוב הזה אל הפועל.
האירוע כולו נערך באווירה טעונה, כשהדברים נאמרים ונשמעים בצל המלחמה המתמשכת והמאבק הלאומי להשבת כל החטופות והחטופים לביתם בשלום. הזיכרון ההיסטורי של המסע הקשה של יהודי אתיופיה התחבר באופן טבעי לכאב העכשווי על אלו שמסעם טרם הושלם, ואשר גורלם מדיר שינה מעיני אומה שלמה.
אחד הרגעים המרכזיים והנוגעים ללב בטקס היה נאומו של שגריר אתיופיה בישראל, מר טאספיה איטייה. השגריר דיבר על חשיבות הזיכרון וההנצחה, והדגיש כי סיפורם של בני הקהילה האתיופית שנספו בדרכם אינו נחלתה של עדה אחת בלבד, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מהנרטיב ההיסטורי של העם היהודי כולו. "האנדרטה הזו", ציין השגריר, "היא סמל לקשר העמוק בין מדינות, בין עמים, ולעתיד משותף שאנו שואפים לבנות יחד". כמחווה של הערכה וידידות, העניקו ראש העיר דוד אבן צור והאמן שמעון וונדה לשגריर האתיופי דגם מוקטן של הפסל "המסע".
ואז, ברגע טעון ומרגש במיוחד, הפנה השגריר את דבריו לנושא הכואב ביותר המעסיק את החברה הישראלית כולה. בקול רועד מהתרגשות, ובמילים שיצאו מן הלב, אמר שגריר אתיופיה: "חייבים להחזיר את החטופים הביתה לישראל. אנו מתפללים לשובם במהרה". הוא הוסיף והדגיש את התקווה והתפילה המשותפת: "את החטופים החיים אפשר להציל, ולכן כולנו כאן, תפילה ביום ירושלים, כדי שהמסע שלהם חזרה הביתה יושלם". דבריו אלו, שנאמרו דווקא על ידי נציג דיפלומטי זר, ובמעמד כה סמלי, הדהדו בעוצמה רבה בקרב הנוכחים והוסיפו נדבך נוסף של משמעות לאירוע כולו.
יצוין כי על רקע מלחמת "חרבות ברזל", מדינות רבות ברחבי העולם, ובכלל זה מדינות מאפריקה, הביעו עמדות שונות, תומכות או מתנגדות, ביחס לפעולותיה של ישראל ברצועת עזה. עם זאת, היחסים הדיפלומטיים וההיסטוריים בין מדינת ישראל לבין אתיופיה ממשיכים לשמור על יציבות, כפי שבא לידי ביטוי גם בנוכחותו ובדבריו של השגריר האתיופי באירוע חשוב זה.
האנדרטה החדשה בקרית ים, "המסע", ניצבת כעת כעדות אילמת אך רבת עוצמה לפרק כואב ומפואר בתולדות שיבת ציון, ותזכיר לדורות הבאים את מחיר החלום ואת כוחה של הרוח האנושית.
